פסק-דין בתיק ת"א 57121-10-10

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים, על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

רקע:

1.         התובע, יליד 26.8.1969, נפגע ביום 22.4.09 בתאונת דרכים עת נהג באופנוע אשר היה מבוטח על-ידי הנתבעת.

2.         ממקום התאונה פונה התובע בית החולים אסף הרופא, שם אובחן שבר פטישון בקרסול רגלו הימנית. התובע נותח, ובוצע שחזור וקיבוע פנימי של השבר. התובע שהה באשפוז עד יום 24.4.09.

3.         ד"ר רמי דוד, אשר מונה כמומחה לפי הסכמת הצדדים, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5%, בגין הגבלה מזערית בתנועות הקרסול. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה, ולפיכך אני מקבלת את קביעת המומחה בדבר הנכות שנותרה לתובע.

4.         הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות אלא לעניין הנזק בלבד.

הנזק:

הפסד שכר בעבר:

5.         לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה הוא לא עבד משך 5 חודשים. לדבריו, עובר לתאונה הוא לא עסק בעבודה כלשהי, וזאת לאחר ששב לישראל כ- 8 חודשים לפני התאונה, בתום כ- 10 שנים בהן חי בארה"ב. לטענת התובע, עובר לתאונה הוא התקבל לעבודה כמבצע מסירות של צווי עיקול וגביית חובות, והיה אמור להתחיל בעבודה זו ביום 1.5.09, אך הדבר נמנע ממנו עקב התאונה. התובע טוען כי הוא עתיד היה להשתכר בעבודה האמורה סך של כ- 7,500 ש"ח לחודש לכל הפחות, והוא מבקש, לפיכך, כי ייפסק לו פיצוי בגין אובדן שכר זה לתקופה של חמישה חודשים. הנתבעת מתנגדת לפסיקת כל פיצוי בראש נזק זה, נוכח העובדה כי התובע לא עבד עובר לתאונה ובהיעדר הוכחה מבוססת לטענה כי אמור היה להתחיל בעבודה כנטען על-ידו.

6.         לאור התשתית העובדתית כפי שהוצגה, סבורני כי הדין בעניין זה עם הנתבעת. כאמור לעיל, אין חולק כי עובר לתאונה לא עבד התובע. התובע העיד לעניין זה כי שב לישראל בחודש אוקטובר 2008, חיפש עבודה שתתאים לדרישותיו וכי היו לו חסכונות מהם התקיים באותה תקופה. טענת התובע כי הוא התקבל לעבודה חדשה, וכי סוכם עמו שכר כמצויין לעיל, לא הוכחה כנדרש. התובע ביקש להסתמך בעניין זה על מכתב (שאיננו נושא תאריך) הנחזה להיות חתום על-ידי אדם בשם כהן דוד, שלפי הטענה אמור היה להעסיק את התובע החל מיום 1.5.09. לא הוגש תצהיר מטעמו של מר כהן הנ"ל, ולא התבקש זימונו לעדות בבית המשפט, ובנסיבות אלה התנגדה הנתבעת להגשת המסמך הנ"ל (כמו גם מסמך נוסף מאותו סוג) משלא הוגש באמצעות עורכו ומשלא ניתן לחקור את החתום עליו לגבי האמור בו, התנגדות שבדין יסודה. בנסיבות אלה, לא הונחה תשתית עובדתית משכנעת דיה לטענה כי התובע אמור היה להתחיל בעבודה בסמוך לתאונה, וכי הדבר נמנע ממנו בשל התאונה. כך הדבר אף ביחס לטענה כי התובע נדרש לרכוש קטנוע חדש לצורך עבודה זו, טענה שמידת הרלוונטיות שלה לתביעה בענייננו לפי חוק הפלת"ד לא ברורה, ומכל מקום היא לא הוכחה כאמור לעיל. נוכח האמור, ומשמדובר בנזק קונקרטי שיש להוכיחו בראיות מספקות, אינני רואה לפסוק פיצוי בגין אובדן הכנסה לעבר.

פיצוי בגין כושר השתכרות לעתיד:

7.         על-פי הראיות שהוצגו, החל מחודש ספטמבר 2009 השתלב התובע במעגל העבודה, אצל מספר מעסיקים, כאשר שכרו עולה לאורך התקופה. על-פי דו"ח רציפות של המל"ל שצורף (נ/1), החל מחודש מרץ 2011 מועסק התובע אצל אותו מעסיק (מחסני פינות אוכל בע"מ). על-פי תלושי השכר שצורפו, שאינם רצופים, בחודש דצמבר 2011 עמד שכרו של התובע על סך 12,137 ש"ח (לאחר ניכוי מס הכנסה), בחודש ינואר 2012 עמד שכרו של 11,673 ש"ח (לאחר ניכוי מס הכנסה) ובחודש אוקטובר עמד שכרו על סך 11,569 ש"ח (לאחר ניכוי מס הכנסה). כן צורף תלוש שכר לחודש ינואר 2012 לפיו השתכר התובע באותו חודש סך של 17,211 ש"ח (לאחר ניכוי מס בכנסה). הסכום האמור הוא חריג ביחס לחודשי ההשתכרות הקודמים, ואינני רואה לבסס את ההערכה לגבי פוטנציאל השכר בעתיד של התובע עליו כשלעצמו. בשים לב לשכרו של התובע בחודשים שקדמו לתלוש האמור, בגילו ובכך שלאורך השנים מאז החל בעבודה לאחר התאונה נראית מגמה של עליה בשכר, אני רואה להעריך את פוטנציאל ההשתכרות של התובע לעתיד בסך 12,500 ש"ח (לאחר ניכוי מס).

8.         כאמור לעיל, לתובע נותרה נכות אורתופדית של 5%. נוכח הנכות הנמוכה והעבודה כי התובע שב לעבודה ושכרו אף השביח לאורך השנים, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד על בסיס חישוב אקטוארי, אלא יש מקום לפיצוי גלובלי, המשקף את החשש כי הנכות שנותרה תגביל בעתיד בדרך כלשהי את התובע בעבודתו, כמו גם את הצפי הסביר, עליו הצביעה המומחה בתשובותיו לשאלות הבהרה מטעם התובע, כי התובע יזדקק לעתיד לעבור ניתוח נוסף להוצאת הפלטה ברגל, בעקבותיו צפוי צורך בחופשת מחלה של בין שבועיים לחודש ימים. בנסיבות העניין, אני מעמידה את הפיצוי על סך 60,000 ש"ח, המהווים כ- 50% מחישוב אקטוארי מלא על בסיס השכר שצויין לעיל, הנכות הרפואית ובהיוון על בסיס שנות העבודה שנותרו לתובע עד גיל 67.

כאב וסבל:

9.         בשים לב לנזק שנגרם לתובע, לאשפוז והטיפול הרפואי שעבר ותקופת אי-הכושר בגינה צורפו אישורים, ולנכות שנותרה, אני מעמידה את הפיצוי לתובע בגין כאב וסבל, על-פי תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, על סך 17,000 ש"ח.

הוצאות:

10.       נוכח מהות הפגיעה והקבלות החלקיות שהוגשו, ומשסביר כי התובע נדרש להוצאות עקב הפגיעה, בגין נסיעות והשתתפות עצמית לרכישת תרופות, אני פוסקת לו פיצו בסך 2,000 ש"ח בגין ראש נזק זה.

עזרת צד ג':

11.       לטענת התובע, עקב פציעתו הוא נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחתו, מעבר לעזרה הסבירה הניתנת מבני משפחה. לא הוצגו כל ראיות או עדויות לעניין זה. עם זאת, בשים לב לכך שלפי המסמכים הרפואיים היתה רגלו של התובע נתונה בגבס משך כחושיים והוא התנייד בעזרת קביים, סביר כי הוא נזקק לעזרה מוגברת בגין התקופה האמורה, בגינה אני פוסקת פיצוי לעבר בסך 3,000 ש"ח. אין מקום לפסיקת פיצוי לעתיד בגין עזרת צד ג' נוכח הנכות הנמוכה שנותרה.